שפירים חב` לבניה בע"מ נ' זארי יחזקאל

פסק דין

1.התובעת הינה בעלת הזכויות במושכר המצוי במבנה שברחוב הסדנא 8, רעננה (להלן: הנכס) ואוחזת בשני שטרי חוב מתוך 3 שהגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

שני שטרי החוב חתומים ע"י שוכרת הנכס ובערבות שני בניו של הנתבע. האחרון ערב על פי כתב ערבות שלטענת התובעת היה בלתי מסויג ובמסגרתו ערב לכל שטר שתאחז התובעת והחתום ע"י שוכר הנכס.

הנתבע התנגד לביצוע שטרי החוב וקיבל רשות להגן בין היתר בטענות של העדר עילה ותוקף לערבותו.

רקע

2.ביום 2.9.01 נחתם בין התובעת ומר זארי אלון (להלן: מר אלון) הסכם שכירות של הנכס לתקופה שמיום 1.6.04 ועד ליום 31.5.05 (להלן: ההסכם הראשון) ובו ניתנה למר אלון אופציה להאריך את תקופת ההסכם בשנה נוספת.

במהלך תקופת השכירות ניהל מר אלון בנכס חנות לממכר דגים ואוכל לבעלי חיים.

3.לטענת התובעת הכיר מנהל התובעת את הנתבע מזה שנים עת שעבד במשטרת ישראל ולאחר שפנה אליו וביקש להשכיר לבנו את הנכס נאותה התובעת לכך בתנאי שהנתבע יהיה ערב אישית לכל ההתחיבויות בגין השכרת המושכר. לפיכך ,חתם הנתבע שהיה מעורב פעיל בכל המשא ומתן על כתב ערבות הנספח להסכם הראשון .

4.ביום 16.1.06 הקים מר אלון חברה בשם "עולם החי והמים בע"מ" (להלן: החברה). בשלהי תקופת ההסכם הראשון פנה מר אלון לתובעת בבקשה לממש את האופציה לשכירת הנכס לשנה נוספת וביקש כי החברה תבוא תחתיו כשוכרת הנכס ותחתום על הסכם שכירות חדש. הואיל ולטענת התובעת ראתה בכך שינוי טכני וידעה כי ערבותו של הנתבע תעמוד בתוקפה הסכימה למבוקש.

5.ביום 5.4.06 נחתם הסכם שכירות חדש בין התובעת והחברה (להלן: ההסכם השני). בהתאמה, ביום 5.4.06 נחתמו 3 שטרי חוב על ידי החברה להבטחת התחייבויותיה שבהסכם השני (כל אחד בסך 30,000 ₪) בערבות בניו של הנתבע.

6.התובעת, ביקשה לבצע את שני שטרי החוב מתוך 3 שהחזיקה וזאת עקב הפרת חובות החברה על פי ההסכם השני לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים ואילו בניו של הנתבע נכנסו להליכי פשיטת רגל.

7.עיקר המחלוקת נוגעת למהותו של כתב הערבות שנחתם ע"י הנתבע הואיל ולטענתו הוא נעדר תוקף בכל הנוגע להסכם השני וכי היה מסויג להתחיבויות נשוא ההסכם הראשון בלבד ופג עם חתימת ההסכם השני. לטענת ב"כ התובעת המחלוקת היחידה בתיק היא ענין פרשנות כתב הערבות .

במאמר מוסגר יצויין כי הגם שהתובעת פרטה את גובה החוב בגין עסקת היסוד ואשר לטענתה חופף ל 2 מתוך 3 שטרי החוב ,לא חלק הנתבע על האמור ואף לא העלה כל טענה בענין.

טענות הצדדים

8.לטענת התובעת ערב הנתבע לכל החיובים הנובעים מיחסי השכירות בין התובעת לאלון. נוסחו הכללי של כתב הערבות שביסוד התביעה השטרית מקיף לטענתה את מכלול חיוביו של מר אלון לרבות ערבותו להסכם השני.

עוד טענה התובעת כי אין לייחס חשיבות יתרה לעובדה כי האישיות המשפטית השוכרת את הנכס בהסכם הראשון שונה מזו השוכרת בהסכם השני היות ומדובר באותו עסק. וכך, בהתאם לסעיף 14 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות") יש להכיר בתוקפה של ערבות לערבות אחרת ואין מניעה להכיר בערבות הנתבע לערבות בניו על פי ההסכם השני.

9.מנגד טען הנתבע כי ערבותו מצומצמת לחיובים הנזכרים בהסכם הראשון וניתנה מכוח סעיף 21 להסכם הנ"ל אשר קובע כי תינתן להבטחת "התחייבויות השוכרת על פי הסכם זה". לטענתו , מעולם לא ערב לחברה השוכרת בהסכם השני.

לדידו, היותה של החברה אישיות משפטית נפרדת ממר אלון, מחזקת את טענתו כי אין לקשור בין שני ההסכמים לרבות בין הערבות שנתן לחיובים הנובעים מההסכם השני. הנתבע תומך טענתו בעובדה כי הערבות נחתמה ביום חתימת ההסכם הראשון ובעובדה כי על גבי הערבות מופיע מספר עוקב בהמשך למספור של ההסכם הראשון.

עוד טוען הנתבע כי סעיף 2 לחוק הערבות קובע כי החיוב הנערב חייב להיות בר תוקף ואילו החברה הוקמה ביום 16.1.06 - לאחר מועד חתימתו על הערבות בשנת 2004. אשר על כן, כתב הערבות אינו יכול לחול עליה שכן ערבות אינה יכולה לחול על חיוב שטרם נוצר.

דיון